תמיכת העבודה באולמרט - אינטרס לאומי 

הכותב הוא סא"ל(בדימוס), חבר מפלגת העבודה, סופר ופובלציסט.

הודעת ועדת וינוגרד, שמנוי וגמור עימה לפרסם את הדו"ח הסופי של חקירתה, ללא מסקנות אישיות עד סוף דצמבר השנה, כבר הכניסה את המערכת הפוליטית לתזזית, ועוד לא יודעים מה יהיו גורל העתירות לבג"צ של עמותת לאיכות השלטון ושל אלה העלולים להיפגע מהמסקנות וההמלצות, גם אם הן מערכתיות.

אהוד ברק, עדיין נאמן להכרזתו בקיבוץ שדות ים, העריך בשיחות פרטיות לאחרונה כי הבחירות לכנסת ייערכו בתוך "פחות משנה". כנראה שהוא מכוון לסתיו 2008. זה תלוי במידה רבה בהחלטת מפלגת העבודה, אך לא רק בה, כי למערכת המדינית והבין לאומית צריך להוסיף עוד משתנים שישפיעו על התחזית אם יערכו בחירות מוקדמות ואם לא, כמו למשל שנוי קיצוני במצב הביטחוני ?המדיני והפוליטי.

כך, למשל, אם אכן שנת 2008 תסתמן ותיקבע כשנת ההכרעה לגבי הגרעין האיראני - ודבריו של הנשיא בוש על מלחמת עולם שלישית מחזקים תחושה זו - מן הסתם הבחירות יידחו והקואליציה תישאר ואולי אף תתחזק.
בנוסף, התהליך המדיני שקורם עור וגידים מול הפלשתינאים גם הוא ברקע. אם תחול התקדמות משמעותית, שברק כידוע אינו מאמין בה, מפלגת העבודה תתקשה לפרוש ולקטוע סיכוי להסדר, אם כי בוחריה לא יאהבו זאת. השר ליברמן מ'ישראל ביתנו' כבר הודיע שאם בועידת אנאפוליס ידונו בנושאי הליבה, אזי מפלגתו ומפלגת ש"ס יפרשו מהממשלה וילכו לבחירות מוקדמות.
יתכן, ומשא החקירות יהיה כבד מאד על אולמרט, בנוסף על הלחץ הציבורי שישעה את עצמו, שהוא לא יוכל לעמוד בכך, ו'או שישעה את עצמו וימונה ממלא מקום תוך מפלגת 'קדימה', דוגמת ציפי ליבני, או, לחליפים, שיתפטר מראשות הממשלה ובכך תיפול הממשלה כולה וילכו לבחירות מוקדמות.

בכל מקרה צריך לזכור, כי פרישת מפלגת העבודה אינה מבשרת על בחירות מיידיות. ללא העבודה, קואליציית אולמרט מונה 59 ח"כים. גם כשהעבודה באופוזיציה, אין רוב להצעת אי אמון, כי אין בנמצא 61 ח"כים שיתאחדו סביב מועמד מוסכם לראשות הממשלה. אין גם רוב אוטומטי לפיזור הכנסת, כי הח"כים הערבים אינם ששים לבחירות נוספות בגלל העלאת אחוז החסימה. גם ללא העבודה, ממשלת אולמרט תוכל לקרטע עוד כמה חודשים, אבל תענוג לא יהיה לה מזה.

מכאן, יש להסיק שבכל מקרה פרישת מפלגת העבודה מהממשלה דווקא בעת הזו, לא תביא בהכרח את הגעתה לשלטון. יותר מכך, היא יכולה להחלישה וזו תהיה בכייה לדורות. על מפלגת העבודה דווקא לסייע לאהוד אולמרט ולא למהר עם הפרישה והבחירות המוקדמות.

על אולמרט והחקירות נגדו

אין מחלוקת על כך שהחקירות העומדות ותלויות כנגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אכן מסבכות את המצב המדיני והפוליטי. וכבר נשמעים קולות גם מתוך מפלגת העבודה, הדורשים את השעייתו המיידית. אך כאשר מביטים על מצב מזווית ראייה של מה טוב למדינה, אפשר גם לדמות את אולמרט כאדם המטפס במעלה ההר על מנת להגיע למטרה נעלה, אך בכל פסיעתו במעלה ההר מניחים לו משקולת על רגליו כדי שהטיפוס יהיה קשה יותר ויותר, עד שיהפוך לבלתי אפשרי ולא יוכל לבצע את משימתו.
ואלה המשקולות: הראשונה, שנאתו של מבקר המדינה; השנייה, תלונותיו של ירון זליכה; השלישית, חקירות המשטרה; הרביעית, העיתונות החוקרת והמלבה את החשדות; החמישית, התקפות הימין הקיצוני; השישית, התקפות ודרישות גורמי האופוזיציה להתפטר; השביעית,דו"ח וינוגרד הסופי; והשמינית, גיבוי יו"ר ועדת הביקורת בכנסת לגורמים לעיל. ואלה עוד לא כולם. אך כולם מייחלים לראש הממשלה שיתדרדר ויפול מטה. והכול ברדיפה אובססיבית על ידי יריביו הפוליטיים והאישיים.
.
תפקוד הממשלה הנוכחית

לכל הדעות, תפקיד ראש הממשלה בישראל הוא קשה מנשוא. ולמרות זאת, ניהול והתנהלות הממשלה לרבות תפקוד ראש הממשלה, חרף הקשיים, נעשה כיום בצורה הטובה ביותר אפילו יותר ממרבית ממשלות קודמות בישראל. על כך מעידים גם שרי ממשלה וחברי כנסת לא בהכרח רק ממפלגת קדימה. התפקוד הוא בהחלט תקין בכל ענייני המדינה, בביטחון, בכלכלה, בחינוך ברווחה, ובניהול התקציב.
ולא חסרות לכך דוגמאות. למשל בביטחון - החל מדיוני הקבינט הביטחוני המסודרים על האם להיכנס לעזה אם לאו,או לגבי התקיפה בסוריה, וכן אופן קידום עסקת השבויים בלבנון. מצב המשק - בצמיחה, קידום רפורמת בעניין חוק ומשפט, הצעה לחוקה למדינה, כניסה לשינוי שיטת הממשל ועוד יוזמות ברוכות. גם בזירה הבין- לאומית וטיפוח היחסים עם ארה"ב, תפקוד הממשלה בהחלט תקין. ועוד נוצרה קואליציה בכנסת שאפשר באמצעותה לתפקד, להעביר יוזמות חקיקה. כל זאת, באחריות אהוד אולמרט כראש ממשלה כמנצח על התזמורת. וזאת לא ניתן לקחת ממנו.

אין ספק שממשלה הזו הפנימה את רוב לקחי מלחמת לבנון השנייה המפורטים בדו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, אחרת התוצאות לא היו נראות כך. היא פועלת במרץ להגיע לאיזה שהוא הסדר מדיני נראה לעין עם הפלשתינאים, ורק בזכות זאת עליה להישאר על כנה, עד המועד הקבוע בחוק, שהוא שנת 2010. כי כשלון בהסדר מדיני תוך נפילתה של הממשלה, יהיה לכל הדעות בגדר התפתחות שלילית למדינת ישראל. אך המשקולות שהוזכרו לעיל, שמניחים השכם והערב לרגליו של אהוד אולמרט, ספק רב אם יאפשרו לקדם זאת.

ארץ אוכלת את מנהיגיה

לבי לבי עם אולמרט על כך שאיתרע מזלו, מכיוון שנסראללה החליט, משיקוליו הוא, על מבצע חטיפת החיילים ב -12 ליולי 2006 ומלחמת לבנון השנייה פרצה דווקא במשמרת שלו כראש ממשלה ובתחום שלא מומחיותו אך מן הראוי לדעת, שלו היו מעבירים את התנהלות ממשלות העבר במלחמות ישראל בעבר במסרק הצפוף של ועדת וינוגרד, למשל, על אופן ניהול הכניסה למלחמת "קדש" ותוצאותיה, או על תפקוד הממשלה בזמן ההכנות לקראת ובמהלך מלחמת ששת הימים או, במלחמת לבנון הראשונה ותחקור המערכות במלחמות אלו - לא קשה לתאר מה היה מפורסם בדו"ח הביניים של ועדות החקירה הממלכתית לו היו קמות באותם הימים. אך ברור מעל כל ספק, שפני ההיסטוריה היו שונים לגבי כמה וכמה אישים מרכזיים דאז.

נכון, שעד ההחלטה על פיטוריו והשעייתו של ראש הממשלה, הדרך עוד רחוקה. ראשית,יש לחכות אם בכלל יוגשו כתבי אישום. זה בהחלט יכול להיגמר בהערה על ניגוד עניינים, ורבים לפניו, ומן הסתם גם אחריו חטאו בכך. שנית, יש לחכות להרשעה בדין; ושלישית יש להמתין לתוצאות הערעור בבית המשפט העליון, ורק אם הערעור לא יתקבל, מבחינה משפטית וציבורית יש לראות זאת כסוף הדרך לראש הממשלה אולמרט והדרך להחלפתו או להקדמת הבחירות פתוחה בפני כל המייחלים לכך. אז מה יש למהר, למה צריך להקשות ?

לסיכומו של דבר

בינתיים, נראה כי כל המערכות פועלות נגדו. אם אולמרט ממשיך לתפקד כך, אכן הוא ראוי לתמיכה ולגיבוי ציבורי. וזאת יש לעשות בעת הזו. הפלת הממשלה כעת, לאור האלטרנטיבות הקיימות, היא מעשה לא אחראי. ולכן, זו אמנם טרגדיה אישית שלו. אך יחד עם זאת העולה גם מדו"ח וינוגרד מעיד עליו שהוא איש נבון, פיקח ומוכשר, בעל ניסיון פוליטי ממושך יותר מאשר אחרים, בעלת יכולת התבטאות מעולה, אינטליגנט ובקי בהליכות עולם, ויכול היה לקנות את עולמו חרף היותו נרדף על ידי מבקר המדינה, בצדק או שלא בצדק (וזאת נדע מאוחר יותר). אין לנו עודף במנהיגים כאלה.

אכן אנו, משום מה, ארץ שאוכלת מנהיגיה, ומנגנון ההרס העצמי עובד שעות נוספות. ראו איך סיימו את כהונתם מרבית מראשי הממשלה בעבר. יש להפסיק מסורת הרסנית זו, כי זה וודאי לא לטובת המדינה או האדם עצמו העומד בראשה, ואין לנו עודף במנהיגים ראויים.

לכן, על מפלגת העבודה לעשות הכול כדי לסייע לאהוד אולמרט דווקא בימים אלו, ולשנות את ההחלטה בעניין הפרישה בעקבות דו"ח וינוגרד הסופי, לדחות את הסינדולים של חברים מסוימים במפלגה, ובמקביל לחזק את המפלגה ולהכין אותה היטב לקראת הבחירות בשנת 2010 מעמדת עשייה כדי להחליף את השלטון. והמלאכה בכך רבה. זאת, בגלל האינטרס הלאומי וגם בשל האינטרס המפלגתי. שום טובה לא תצמח למפלגת העבודה במדבר האופוזיציוני.

למצבים האלה במיוחד יש צורך לכונן חוקים מתאימים, למשל לקדם את ההצעה של השר דיכטר שנגד ראשי ממשלה בעת כהונתם לא יפתחו חקירות וא להגביל את משך החקירות ש בכירים כמו שרים ומנכ"לים

הכותב:גרשון אקשטיין,סא"ל (בדימוס) סופר ופובלציסט.